חיבה יתרה שמורה לנו עבור מילים נרדפות. המילים הנרדפות בחיינו הן חלק מתענוגות - השפה. כן, כפי שיש תענוגות הגוף, הנפש, אולי ניתן לראות גם את הפן המענג שבשפה בדמותן של מילים נרדפות. לכל חובב שפה נעים לדעת שיש לו מחסן מילים נכבד עבור אותה מילה. שהרי קשה להסביר איך ולמה נוצרו מילים כה רבות, שמבחינה תוכנית אינן מחדשות כמעט דבר, שהריהן - מילים נרדפות?
אמרנו "כמעט" - משום שברור לכל כי מילה לעולם לא תהיה נרדפת לחלוטין. תמיד יהיו הבדלי משמעות בין מילה נרדפת לרעותה, הבדלי תוכן-שימוש נסיבתי-הקשר-מִשלב.
ובכל זאת, העובדה כי לעיתים אנו נהנים להשתמש בגלריה של כחמש מילים הדומות במשמען מעידה על כך, שאנו בני השפות המתורבתות שואפים לעושר לשוני, ולא להיפך. כפי שאנו שוחרי גיוון בכל תחום אחר בחיינו, בעיצוב, באופנה, בחוויות, בנופש שלנו ובתחומי העניין - כך אנו גם באשר ללשוננו. המילים נערמו אמנם במהלך הדורות, חלקן יציר כפיה של תקופה כזו וחלקן האחר יציר כפיה של תקופה אחרת, אך החברה השכילה להעריך, לשמור, לתעד - וכעת גם להשתמש. לא כולם מודים, ויבואו תמיד כמה מקטרגים, שיאמרו שמילים נרדפות הם סיבוך מיותר ומייגע, אבל רובנו דווקא נהנים מן השליטה שאנו מגלים, נהנים - כן, כן - מעושרנו הלשוני. איך ניתן להסביר את חיבתנו לתשבצים, שחלקם הנכבד עוסק בנרדפות? למה הדבר דומה? לאותו מארח או מארחת הנהנים להגיש תקרובתם כל פעם בשינויי תפריט, בגיוון ניחוחות. כי כאלה אנחנו, מה לעשות, חותרים לגיוון ולעושר בכל תחומינו - ולמה ייפקד ויימנע וייגרע הגיוון בתחום השפה?
שאלה מעניינת אחרת היא מה גורם למילה להיות מילה עתירת "נכסים" בדמות מילים נרדפות רבות?
לא בטוח שניתן לקבוע נוסחה מה הופך מילה למילה כה "פופולרית" ורבת חברים.
אין ספק כי מילה שהיא שם מופשט - צער, בושה ועוד - סיכוייה רבים לזכות לסביבה "נרדפת". שמות עצם מוחשיים, דוגמת עיפרון, שולחן - לא ירבו ביצירתיות של מילים נרדפות.
ישנן מילים טעונות, שהן גם רבות משמע, בעלות קונוטציות רבות, שהן גם תופענה מן הסתם יותר בטקסטים שיריים - להן יש סיכוי לנרדפות עשירה: דרך- היא מילה רבת משמעים, רבת ביטויים ומן הסתם - יהיו לה יותר נרדפים. היא גם מוחשית אך גם מופשטת.
(לדוגמה: דרך המלך, דרך ארץ, אם הדרך, דרך כל בשר ועוד)